אני סוגר מעגל. הייתי אומר חישוק כדי להדגיש שהעובי של המסביב לא מעיד על האוויר שבפנים - אבל לעדכן ביטוי שגור כמו "לסגור מעגל" זה לא עניין של מה בכך. האמת חישוק זה נחמד כי אפשר לסובב אותו על המותניים.
הפוסט הראשון בבלוג-הלא-מאופיין-היטב הזה התעסק בבועית תל אביבית מתכווצת ושם הודתי בצורה לא מפורשת על היותי לא-מודע [...]
חזרתי.
לא שעזבתי איזשהו מרחב - פיסי או וירטואלי - הו לא, מרחבים זה הקיק שלי, אבל בכל זאת לא הייתי פה.
יכולתי לכתוב "נוכח נפקד" כי זה צירוף מילים יפה, אבל הוא פשוט לא רלוונטי לעניין גם אם אסתטי. זה קצת כמו להיות ארכיטקט - לכתוב בלוג - אתה יוצר מרחב, ממלא אותו בתוכן לפי רצונך [...]
אותי לא יגדלו עם הרגליים במרחק אנכי מאדמת הקודש. לא על דק עץ ולא צלוי עם ירקות קלויים. גם לא יכרתו את ראשי, ימלאו בצימוקים ותמרים ויגישו לנסיכים ומלכות בתוך סיר הגשה מקושט זהבים. היה לי 38.8 מעלות כמה ימים ולילות, אבל נשארתי בנאדם. אמנם עם שיעול של מכורים, אבל מניירות של תל-אביבי והביטוס של צעיר אופטימי עם אופק לא ברור.
[...] כשטענתי נגדו שזה לא מספיק - הם הביאו איתם גם זאטוטים, שמתכננים לגנוב לילדיי את הפרנסה העתידית, להיות מתכנתים וארכיטקטי-נוף ורקדניות בת-שבע - הוא אמר שאסיר דאגה מליבי: הילדים כבר קיבלו מכתב שיש להם 60 יום לעוף למדבר ממנו באו, וחוצמזה שרקדניות בת-שבע הם גם ככה בדרך כלל לא יהודיות כשרות (מה שהגביר את האמינות של כבוד השר, והמחיש את התעניינותו הגוברת בתרבות הגבוהה של ארצנו היפה). [...]
[...] אתה אומר להורים: "אתם לא יכולים לעשות לי את זה! אני חייב להגיע למסיבה הזו! זו פאקינג חגיגה של פעם בעשור!" אבל הם בשלהם - ממלאים מים קרים בקלקר הלבן, מכינים סנדוויצ'ים עם פסטרמי וחמוצי, לוקחים כמה במבות ואת אחותך, והופ לסובארו - נוסעים לפיקניק ביער ציפורי. או בסחנה. [...]
והרי תערוכה שתוצג החודש במילאנו. לא שיש לי כוונות לנסוע לשם. כלומר יש לי כוונות אבל אין לי את כל השאר - מימון, ימי חופש וכוח לארוז מזוודה. בייחוד מגעיל אותי לחשוב על האוכל הנוראי של מילאנו, ועל הרגליים הארוכות והשזופות של המילאנזות…
בקיצור זו תערוכה רפלקטיבית. לאחרונה נראו בסביבה ילדים שההורים שלהם מציגים אותם כמושלמים. [...]
[...] אני אומר, אם יש מישהו בגוגל הגדולה הזו, שיצליח להבין מה הפרופיל שלי מתוך כל הזבל שאני דחפתי לשורת חיפוש הזו, ולג'ימייל שלי, ולפיקאסה שלי, ולגוגל מאפ שלי, ולגוגל דוקומנטס שלי וכו' וכו' וכו' - אז סחתיין. אני רואה איך הבחור המסכן שצריך להביא עליי את המידע מנסה לעשות אחד ועוד אחד משלל השטויות שגוגל שומרת עליי… הוא שותה עוד אספרסו, מעשן עוד סיגריה מרוב ייאוש… בסוף הוא נשבר ובחשאי שוכר בלש שיחטט לי בתא דואר ובזבל של הדירה שלי בתל אביב. בילוש אנאלוגי… [...]
[...] אני גר בבית ישן. מה ישן? מתפורר. מה מתפורר? כל רוח שבא מזיז אותי קצת לכיוון שדרות רוטשילד. דווקא מתאים.
העניין הוא שהבניין הוא יפה. כלומר פעם היה יפה. אפשר לראות. איך אומרים על ילד שלא הולך לו? יש לו פוטנציאל. ודווקא יופי של פוטנציאל. זה בניין המעליה - יענו המעלית הראשונה בארץ הייתה בו, וזה גם היה הקניון הראשון בתל אביב. יש פאטיו כמו לבניינים בפאריס או בפראג. [...]
[...] בגלל חוש אופנה מפותח, התבכיינות מדי פעם על ג'וקים בדירה, ועוד מן אלו סיבות, היית יכולה לחשוב שאני גיי. אין בעיה, כל עוד לא תחשבי אותי למטרו. אני מעדיף שתטעי לחשוב שאני גיי מאשר שתסווגי אותי כמטרו - מה אני, רכבת תחתית?… כנראה שזהות זה לא משהו שעושה לי את זה. ככה זה בגיל 30 - מפתחים בטחון עצמי, ואפשר להפסיק להיות שייכים לקהילות מדומיינות, ולא צריך להוכיח שאתה סטרייט. [...]
[...]גדעון והמאזין החרדי טלטלו אחד את ממרותיו של השני, העברית והיידיש התערבבו זו בזו וגם בערבית, ארמית ופרסית מתקופת בית שני; השיחה הפכה לפוטנציאל של נושא מחקר לשוני-מיתולוגי לתלמידי בארת' ואפילו ויטגנשטיין. איזה יופי. (מרוב התענגות נסעתי לכיוון הלא נכון - אבל למי איכפת מהדרך - מה אני, בודהיסט?)[...]
מה אמרו על זה החמוצים Recent comments