הרי אין צורך להסביר מדוע הביטוי "טעם פופולרי" הוא חסר משמעות קונקרטית לאזרח הקטן. כמו שאומר אלון בצוטטו אחרים: "לאנשים שונים יש טעם שונה" ובאומרו כך הוא מתכוון לעובדה שהאשה המופיעה בפרסומות ענק הגורמות לקירות בטון להצמיח אזוב, היא לאו דווקא זו שתרומם את המוטיבציה אצל גברים עם משיכה לשמנמנות למשל.
נגיד, יש - כך מסתבר - איזו מרינה בלום אחת עם קול מהמם שהייתה באיזו תוכנית שירים נולדים עם צביקה הדר בערוץ הפופולרי. אותה מרינה - כך נרמז לי בשיחה לא רשמית - יש לה תדמית של "אחת שתהפוך אותך במיטה" והיא גם - עוד נאמר לי בעיניים בורקות - נבחרה בסקר כאחת הנשים הסקסיות לתקופתינו. לא מצאתי מקור אמין איתו אוכל לברר אם הסקר הוא שהשפיע על התדמית או ההיפך, אבל אחרי 30 שנות גלות בארץ בה הרזון הוא תנאי הכרחי לסקסיות, אני די בטוח שהתדמית היא שהשפיעה על הסקר.
אם כן מקסימיליאן מפצה על שמנמנותה בהיותה מסוגלת "להפוך במיטה" פריט מהמין הגברי (או אולי את כולו בבת-אחת, אני לא סגור על הפרטים). כלומר הטעם ה"פופולרי" הלאומי בתחום הנשים הסקסיות התרחב לו תרתי משמע. כדי להיות סקסית את לא חייבת להיות אנורקסית, מותר לך גם לאכול תופינים כיד העדה, אך זאת בתנאי שיש בחיקך פעלולים ואפקטים שמורים ל"מיטה" ו/או קול סקסי.
וזהו, רבותיי, משמעו של פלורליזם בעם הנבחר.
לסיום, שיר שמאפיין את מצב הרוח הלאומי, ויזכיר למרינה מאיפה היא, כמו גם אמי היקרה, הגיעה:
מה אמרו על זה החמוצים Recent comments