בוא נודה על האמת. בתל אביב שנת 2010 קשה להוציא את הראש מהחלון ולרכל על השכנים והבת של הרב. כלומר אפשר למצוא את זה עוד בחלקים מפלורנטין, קרית ספר ושכונת שפירא, אבל על רוב העיר השתלט הניכור - השכנים אינם מדברים אחד עם השני, קונים בAMPM במקום במכולת השכונתית, וההמשך ברור. אין לי ביקורת על כך, באמת שלא.

מה שכן, יצר הרכילות עדיין קיים. קיים ובועט. ככה מסבירים את ההצלחה של תוכניות כמו האח הגדול, הישרדות וכולי.  אבל לי אין טלוויזיה - אז יש לי פייסבוק. זה לא עושה אותי יותר איכותי, זה רק אומר שאני מעדיף רכילות שתעסוק באנשים שמקורבים אלי, או במקורבי מקורבים שלהם. רכילות על סלבריטאים או סמי-סליבריטאים אנונימיים - כמו באח הגדול - משעממת אותי. עניין של טעם אני מניח.

אז כמו בכל שכונה - הפייסבוק לצורך העניין - רוב הזמן הרכילות משעממת ולא איכותית. אבל לפעמים, יש איזה הבזק שגורם להדים - בתוך ומחוץ לפייסבוק. למשל, כשמישהו מעדכן את הפרטים האישיים שלו, ומשנה את הסטטוס מ"single" ל-"in relationship". כל החברים ייראו את שינוי הסטטוס הזה בצירוף אייכון של לב קטן וחמוד, ותהפוכנה בנות ישראל לגאות ומאושרות. אבל ארכיטקטי הפייסבוק לא פרייארים! הם יודעים רכילות טובה מהי. ועל כן, כשהזוג המאושר מחליט להיפרד, משתנה הסטטוס ל"single" שוב, והפעם הוא מתפרסם אצל כל החברים עם אייכון של לב שבור. מה רבה הבושה בשכונה…

האתר .lolfbmoments.com* מזקק רגעי קסם מהפייסליפט. רגעים שבעבורם אני חבר ברשת הזו. רגעים שסיפקו לי השבוע כמה תובנות באשר לפייסליפט, פרטיות, חברות ביטוח וכולי. באתר הזה אפשר לראות סטטוסים שפרסמו חברי פייסבוק - בדרך כלל מביכים משהו - ואז לראות את התגובות המצחיקות/מביכות של חבריהם על הסטטוס - שבאות כדי להלבין פנים, להקצין את הקומי/המביך ובכך גם להרחיב את מעגל הרכילות. רגעים כמו אלו שמופיעים שם - זו שדפקה על דלת חדר הוריה ואמה ענתה לה: "אי אפשר להיכנס, אני ואביך עושים סקס עכשיו" - הם אלו שלהם אנו בסתר מצפים כשאנחנו בפייסבוק. אלו הרגעים שגורמים - לי לפחות - לא לזנוח את האתר המקסים הזה.

אבל מה שונה בפייסבוק? מהו החידוש לעומת הרכילות השכונתית או הרכילות של הקיבוץ? החידוש הוא הצורך של החברים לא רק לרכל, כי אם גם להיות מרוכלים. חברי הפייסבוק המשאירים סטטוסים מביכים או חושפניים מבקשים לחשוף את עצמם, ובכך להתחיל שרשרת של רכילות שלעיתים גם ממשיכה מעבר לדפי הפייס, אל העולם האמיתי, לשיחות הסלון שמתחילות ב"ראית מה זאתי כתבה בפייסבוק"? העירוב הזה שבין הוירטואלי לחיים האמיתיים הוא שיוצר את המציאות החדשה המסעירה שאנחנו חיים בה. בניגוד לתחזיות משנות ה-90 - אלו שגרמו לבועה ואז פוצצו אותה - אנחנו לא רוצים להעביר את כל חיינו אל רשת האינטרנט. אנחנו פשוט מצאנו לנו מדיה משמעותית עם הרבה כוח כבידה, לחלוק בה את חיינו שנשארים ממשיים.

אז מה הקשר לחברות הביטוח?  לאחרונה נודע על כמה מקרים שבהם חברות הביטוח השתמשו בעדויות מהפייסבוק - נגיד תמונות שלך שיכור עד כדי קיא - כדי להוכיח שהתובע לא זכאי לקבל את כספי הביטוח משום שאינו שומר על בריאותו וכולי. מכאן הדרך קצרה לכך שהמשטרה תשתמש בפייסבוק כדי למצוא עדים, ולשרלוק הולמס תהיה אפליקצייה שתעזור לו לפענח תעלומות רצח… כולנו נהיה חשופים - כביכול באשמתנו - למציאת ראיות ולקשרים חברתיים מפלילים.

יש מה לפחד? לדעתי לא. מסתבר שכבר לשני שליש ממילארד משתמשי האינטרנט יש חשבון פייסבוק. כלומר, מדובר בתקופת מעבר בה הרשויות מצאו דרך חדשה למצוץ מאיתנו את הפחד. אבל בתוך זמן סופי כלשהו לכולנו יהיו בפייסבוק תמונות עם ויסקי, עם אקסיות עם מחשוף, עם שפם, או מתנשקים עם פילה בהודו. החשיפה המוגברת אך האחידה של האוכלוסיה תבטל את היתרון היחסי של חברות הביטוח והשאר, והעניין של האזרחות הטובה שאנו מציגים כיום בפני העירייה בבואנו לשלם ארנונה יהיה מיותר. החשיפה תשתלם. ממש כמו שהסקס שהיה  לא מדובר בתקופה הויקטוריאנית הסתיר מעשי זוועה, והחשיפה שלו במאה העשרים אל השפה ואל התמונות לא שינו את מעשי הזוועה אלא חשפו אותם, כך יגלו הורינו שכולנו שותים בירה מדי פעם ומתחבקים עם חברינו. הו לא… בוודאי שיש לכך מחיר בתחום הנימוס וההליכות, אך כרגיל זה ישתלם, בייחוד לטובת המיעוטים (וראו ערך את קהילת הגייז שפורחת בפייסבוק ומרגישה נתמכת שם כמו שלא הייתה מעולם, ודוגמאות רבות נוספות שאני עצלן מדי לתאר).

פרופסור אחד הדגים זאת טוב כשאמר: "לפני כמה שנים עשו עניין מכך שמצאו תמונה שמראה את נשיא ארה"ב עם ג'וינט בנערותו; לעומת זאת בעוד כמה שנים כשיחפשו את תמונותיהם של חברי הקונגרס העתידיים בפייסבוק ימצאו שהם כולם עישנו ג'וינט. סו פאקינג וואט?!!! "

עוד על פייסבוק: ברוכים הבאים לפייסבוק של הממשי: על בגידות וישבנים.

השיר הבא מוקדש לצעירים שמשנים את המציאות. גם אם הם עצלנים וסוטים: