[...] אתה אומר להורים: "אתם לא יכולים לעשות לי את זה! אני חייב להגיע למסיבה הזו! זו פאקינג חגיגה של פעם בעשור!" אבל הם בשלהם - ממלאים מים קרים בקלקר הלבן, מכינים סנדוויצ'ים עם פסטרמי וחמוצי, לוקחים כמה במבות ואת אחותך, והופ לסובארו - נוסעים לפיקניק ביער ציפורי. או בסחנה. [...]
[...] הבעייה עם שמאלנים מנייאקים - בדיוק כמו אצל ימנים מתלהמים* - זה שהם לא יורדים לפרטים.
תביא להם כותרת שמכילה את המילים "ישראל", "עזה" ובניהם הטייה של הפועל "לאסור" - ויש סיבה למסיבה. שמאלני מניאק טוב (שהוא, אגב, שמאלני מניאק מת לדעת מעטים ולא טובים) יצטרף באופן עיוור לכל מחאה ברמה השכונתית עד הלאומית כנגד משהו שממשלת ישראל אוסרת על עזה. לא חשוב אם נפטרה במחסום אישה בהריון או שאסרו על העברת קרטיב אבטיח מעבר לגדר, המנייאק הזה - שגם בטח לא רואה טלוויזיה ודואג לספר על כך בכל הזדמנות - מיד מצטרף לעצומה/מפלגה/מחסום-נגדי בתואנות ששמורות אצלו מאז 1968. [...]
והרי תערוכה שתוצג החודש במילאנו. לא שיש לי כוונות לנסוע לשם. כלומר יש לי כוונות אבל אין לי את כל השאר - מימון, ימי חופש וכוח לארוז מזוודה. בייחוד מגעיל אותי לחשוב על האוכל הנוראי של מילאנו, ועל הרגליים הארוכות והשזופות של המילאנזות…
בקיצור זו תערוכה רפלקטיבית. לאחרונה נראו בסביבה ילדים שההורים שלהם מציגים אותם כמושלמים. [...]
להודעתי בפורום ענו לא פחות מחמש יפניות אינטרנציונאל, שמהכרותן את המועדון ואת הליין, אמרו שהן באות - ועוד איך באות! (ספוילר: הסיפור הזה לא נגמר באורגיה המונית במקדש בודהיסטי לאור נרות שמטילים צילם על פסלי חיות קדושות ולשמע צווחות אינטרנציונאליות). אך ראשונה מכולן ענתה להודעתי קאזוקו - ועל כן אכלנו צהריים יחד.
[...] כולם אומרים - זה הספר שישנה את חייך - הם אומרים - דבר כזה עוד לא קראת - הם אומרים - השתנתה לי התפיסה על הדת - הם אומרים - התרגום עולה על המקור - הם אומרים - שבוע הספר, מה אני לא אקנה? - הם אומרים - אני קורא הכול שלו - הם אומרים - זה בעשירייה הפותחת שלי - הם אומרים - ההתחלה קשה, אבל אחר כך זה זורם - הם אומרים - סיימתי אותו בשעתיים - הם אומרים - לא יכולתי להירדם…
ואני אומר - לא צריך לקרוא רק יצירות אלוהיות;
גם לספרים חרא יש תפקיד בעולם הזה. עובדה.* [...]
[...] אני גר בבית ישן. מה ישן? מתפורר. מה מתפורר? כל רוח שבא מזיז אותי קצת לכיוון שדרות רוטשילד. דווקא מתאים.
העניין הוא שהבניין הוא יפה. כלומר פעם היה יפה. אפשר לראות. איך אומרים על ילד שלא הולך לו? יש לו פוטנציאל. ודווקא יופי של פוטנציאל. זה בניין המעליה - יענו המעלית הראשונה בארץ הייתה בו, וזה גם היה הקניון הראשון בתל אביב. יש פאטיו כמו לבניינים בפאריס או בפראג. [...]
[...] בגלל חוש אופנה מפותח, התבכיינות מדי פעם על ג'וקים בדירה, ועוד מן אלו סיבות, היית יכולה לחשוב שאני גיי. אין בעיה, כל עוד לא תחשבי אותי למטרו. אני מעדיף שתטעי לחשוב שאני גיי מאשר שתסווגי אותי כמטרו - מה אני, רכבת תחתית?… כנראה שזהות זה לא משהו שעושה לי את זה. ככה זה בגיל 30 - מפתחים בטחון עצמי, ואפשר להפסיק להיות שייכים לקהילות מדומיינות, ולא צריך להוכיח שאתה סטרייט. [...]
[...]גדעון והמאזין החרדי טלטלו אחד את ממרותיו של השני, העברית והיידיש התערבבו זו בזו וגם בערבית, ארמית ופרסית מתקופת בית שני; השיחה הפכה לפוטנציאל של נושא מחקר לשוני-מיתולוגי לתלמידי בארת' ואפילו ויטגנשטיין. איזה יופי. (מרוב התענגות נסעתי לכיוון הלא נכון - אבל למי איכפת מהדרך - מה אני, בודהיסט?)[...]
[...] אז שדרות רוטשילד דרומה. הפלישה הייתה מהירה. יותר מהירה מהסכמי שלום שכוללים החזרת שטחים נניח. הפלישה הגיעה עד רחוב הרצל! יש יוגורטריה עם יוגורט שצריך להוסיף לו פירות כדי להרגיש איזה טעם, יש חנות שכל ממכרה הוא שמן זית כאילו שנעלמו הערבים מהארץ, יש מקס ברנר שהתחיל עם שוקולד ונסחף עד לסלמון, יש מוזס מלא בילדי הרצליה שעולים ויורדים במעלית לשירותים, ושיא השיאים - סושי בשקל שמסריח מריח טיגון זול של פלאפל על אלנבי. טוב, נו, זה על אלנבי. [...]
ציטוט שני הוא מקפה מארי, השוכן בנווה צדק פינת לילינבלום (במדד הנובורישיות עוקף את טאצה דורו בענק). הסיטואציה - אמצע היום; הקהל - אלה שנמצאים בקפה באמצע היום ואלוהים יודע מי מממן אותם - שני זוגות + ילדוד שקופץ לכביש פעם ב3 דקות + שני כלבים:
"מאמי, חכי עוד קצת, עוד לא יצא המק-בוק האולטימטיבי שיעשה אותך מאושרת". נאמר במתיקות אין קיץ ובשיא הרצינות.
מה אמרו על זה החמוצים Recent comments